חברים יקרים, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שזעזע אותי עד היסוד, זה היה ביום חמישי, 12 באוקטובר, אבל עדיין (אפילו שחלפו 4 ימים) יש לי צמרמורת.
יש משפחה שמתפללת באותו בית כנסת כמוני, אני מכיר את אבי המשפחה שנים רבות, והילדים גדלו לנגד עיניי.
וכך סיפרו לי ילדיי שבן אחד מאותה משפחה, קוראים לו בורך, הוא לומד בישיבת שכר יששכר בנתיבות.
העיר ממוקמת סמוך מאד לגבול עזה, קרוב מאוד לקיבוץ בארי אחד המקומות שבהם התרחש הטבח הגדול וזוועות הנוראות שטבחו בני מעוולה בבוקר של שבת שמחת תורה.
לאחר התפילה, ניגשתי לבחור ושאלתי אותו ?
בורך, ספר לי איך ? איך יצאת בשלום מכל הטבח הנורא ?
כבר ביום ראשון ראיתי אותו בבית הכנסת, כלומר הוא יצא משם במהלך קרבות הרחוב שהתנהלו באותם אזורי.
והוא אמר לי את הדברים הבאים.
כולנו היינו בישיבה בחג, כמו כל הישיבות, חגגנו את שמחת תורה, בקרבת מקום נשמעו יריות. הבחורים יצאו לחצר הישיבה, ורצו לברר מה קורה. אבל שום דבר לא נראה מהחצר, כמובן אף אחד לא התכוון להפעיל את הנייד שלו בשבת ובחג ומאחר שאף אחד לא יכול היה לחשוב ולעלות על בדל מחשבתו שאנחנו בסכנה נוראית.
רק בתום השבת והחג נודע לכולם על הזוועה שאירעה.
אחר כך ארגן לנו הצבא אוטובוסים מוגניי ירי וליווי משוריין , שליוו אותנו כדי שנצא משטח האש והמלחמה ורק ביום ראשון בבוקר הגעתי הביתה.
שאלתי אותו בתמימות הטבח הנורא שהיה בקיבוץ בארי ובכל היישוביים היו קרובים או רחוקים ממכם ??
ובתשובה שלו שמעתי משהו שלא עוזב אותי במחשבות ושרודף אותי ללא הרף מאז הטבח הנורא.
דע לך שחילופי האש ששמענו היו במרחק של 7 דקות הליכה מהישיבה, ממש בצומת שמובילה לקיבוץ 'בארי', אולם בכל כלי התקשורת כבר הזהירו ופרסמו שיש להם מפות מפורטות שעליהן סומנו ישיבות ובתי כנסת,
אח"כ ראיתי את זה בחדשות בעצמי שהיו להם את המפות האלה והם סימנו שם ישיבות ובתי כנסת.
כלומר-הם יכלו להגיע אלינו בקלות, ה' עשה לנו נס עצום היו עוד 3 ישיבות בקרבת מקום, באותו מקום, היו יותר מ-1000 בחורים, ומשפחות של אברכים ומורים ששהו בשמחת תורה בישיבות.
ומה שנגלה לעיני הצבא ואנשיי הביטחון זה גודל הנס העצום שאין לתאר כשהם הסתכלו בהקלטות של מצלמות האבטחה בשערי הישיבה, רואים ממש איך קבוצה גדולה של רוצחים עברה ליד הישיבות שלנו, אבל לא הגיעה אלינו.
למרות שהם ידעו היטב שלאף אחד אין כאן נשק, "הטרף הכי קל".
גם במצלמות האבטחה של העירייה תפרח רואים את גודל הנס איך הרוצחים נכנסים לתוך העיירה תפרח אך מסתובבים ויוצאים.
אמרתי לו שאני יודע מתושבי העיר אופקים שהרוצחים הגיעו גם שם לגבול השכונה החרדית, ועצרו שם ולא המשיכו הלאה.
הסתכלתי על הבחור בורך וזלגו לי דמעות בעיניים,
השם ירחם, מה שהמשפחה שלו עברה. והמשפחות של כל הבחורים שהיו באותה שבת שמחת תורה בישיבה.
ומה שהכי תפס אותי יד ה' שההשגחה העליונה כיוונה שהרוצחים האלו סימנו על המפות שלהם את כל ישיבות ובתי כנסת באזור הטבח כדי שלא יכנסו לשם!!!???
כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב
ב"ה תישלחו לי צילום על הנס צריך לפרסם את גודל הנס