בעניין איסור שינה בבית הכנסת ובית המדרש
נאמר בפרשת ויצא 'ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי' [כח טז]
א] ופרש"י שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה. ומשמע שהצטער על שישן במקום קדוש.
ובילקוט מעם לועז כאן כתב שמכאן יש ללמוד שאסור לישון בבית הכנסת ובבית המדרש שהם מקומות קדושים.
ב] בפשטות טעם האיסור משום שמזלזל בקדושת בית הכנסת. ואף שאי"ז דמי לקלות ראש וכדו'
[ובאמת יעויין בשו"ע קנא שנקט זאת בסעיף בפנ"ע]. ולפי"ז פסק בשו"ע [קנא ד] דלצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישון בתוכו [וביאר המשנ"ב [סקי"ז]כגון מי ששומר אותו וכה"ג].
ונראה ששינה [ואכילה ושתיה] אינה 'מעשה זלזול' במהותו, אלא שהעושה כן בבית הכנסת נראה כמזלזל שנוהג בבית הכנסת כביתו, ואינו כן דזהו 'בית אלוקים', ולכן לתלמידי חכמים שזהו ביתם התירו.
ג] פסק השו"ע בסימן [קנא ג] אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי אבל בבית המדרש מותר.
ובמשנ"ב ביאר ששנת ארעי התירו גם למי שאינו תלמיד חכם.
ג' סוגי שינה בבית הכנסת
ונראה שיש לחלק בג' סוגי שינה בבית הכנסת: מלבד ממי שנאנס ונרדם…
1. מי שלמד וגמר ללמוד, אך צריך לישון ואינו רוצה ללכת לביתו לישון מפני ביטול תורה. שיש לדון אם התירו לו לישן בשביל כך. ומשום ששינה אינה 'מעשה זילזול', וגם שעושה כן כדי שלא יבטל לימודו, יש לדון אם שרי:
כשם שמצינו בביאור הלכה בעניין שתיה בבית הכנסת שהביא את דעת הרשב"ש לאסור, ובברכי יוסף כתב שנהגו העם להקל, וביאר בביאור הלכה הטעם כיון שיש בזה צורך מצוה כדי שלא יתבטל מלימודו.
והיינו שבעצם היה מקום לאסור לשתות בבית הכנסת, רק שאם בכל פעם שצמא יצטרך לצאת החוצה לשתות יתבטל מלימודו לכן התירו לשתות בבית הכנסת. ויש לדון אם זהו רק בשתיה או גם בשינה.
[אמנם זה ברור ששיחה בטילה לא יתירו גם משום ביטול תורה כגון מי שמרגיש בעצמו שצריך עכשיו לדבר שיחה בטילה, די"ל שהואיל וזהו מעשה זלזול לא יתירו לו].
ויקץ יעקב משנתו
ד] והנה בפשטות לשון רש"י משמע שאסור היה ליעקב לישן במקום קדוש כזה,
והתחרט על כך באומרו שאם ידע לא היה ישן.
וקשה הרי בשינה זו היה לו נבואה ומדוע היה אסור לישן שינה כזו, הא לא גרע ממי שישן כדי שיוכל להתרכז בלימודו ששרי, וכ"ש כאן שהשינה עצמה היתה נבואה.
עוד קשה מדברי המדרש רבה כאן [כח טז] 'ויקץ יעקב משנתו' ר' יוחנן אמר ממשנתו.
ובעץ יוסף שם ביאר שבא לרמוז שהיתה נפשו שונה ולומד בשעת השינה,
כמו שכתבו חכמי האמת שהצדיקים והחכמים השלמים בשעת השינה נפשם עולה בישיבה של מעלה ולומדים רזי תורה, עכ"ל. וא"כ שינה כזו שהיא עצמה לימוד ודאי מותר לישן גם במקום קדוש, וא"כ מדוע התחרט על כך.
ועיין באור החיים שהק' ע"ד רש"י איך אפשר לומר שהתחרט על שישן,
וז"ל: א"כ נאמר אליו שאם לא ישנת לא היית חולם חלום נבואי בכל ההבטחות.
ולכן ביאר באור החיים [וכ"ה בספורנו כאן]
שבאמת לא התחרט על עצם מה שישן אלא שכידוע הנבואה צריכה הכנה,
ולכן אמר 'ואנכי לא ידעתי' שאם היה יודע היה מכין עצמו לנבואה,
ואולי היה זוכה שהקב"ה היה מדבר עמו בהקיץ ולא בחלום, עכ"ד. וכתב שצ"ל שזה כוונת רש"י.
ובאמת לפי"ד האור החיים והספורנו אין ללמוד מכאן שאסור לישן
בבית הכנסת ובבית המדרש דאדרבה שינה כזו שהיא עצמה נבואה ולימוד ודאי שרי,
וכאן רק התחרט על שלא הכין עצמו לנבואה וכמשנ"ת.
ה] בביאור הלכה אומר שבבתי מדרשות שלנו שגם מתפללים
בהם לכאורה לא גריעי מבית הכנסת לבד ואסור אפילו עראי.
אם לא שנאמר כסברא דלעיל שהואיל ועשוי לשהות שם זמן הרבה ללמוד
ולשמוע ד"ת קשה להזהר ולא אסרו.
ויש לדון בכוונתו אי מצד החפצא שבמקום כזה לא גזרו או דתלי בגברא הלומד שבא לזמן הרבה .
ונפק"מ במי שמגיע רק לשיעור דף היומי וכדו' ואחר זמן קצוב יוצא אם שרי לישן.
וקצת משמע מלשון המשנ"ב שהכוונה לחפצא של המקום.
