הלכה למעשה בעניין לימוד קודם התפילה

בעניין לימוד קודם התפילה

א. בגמ' ברכות ה: תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי

על תפילתי שתהא לפני מיטתי וכו'. מאי לפני מטתי וכו' אלא אימא סמוך למיטתי.

הנה זה ברור ממה שהשתבח אבא בנימין בעצמו שהקפיד על כך כל ימיו,

בהכרח שאין זה דבר שהוא מעיקר הדין, אלא חומרא שהחמיר על עצמו.

דאטו היה משתבח שהצטער והשתדל שלא לעשות מלאכה בשבת.

[וכן מפורש ברבינו יונה כאן שהוכיח שבגמ' איירי

בתפילת שחרית, 'דאי בתפילת ערבית צריך שיתפלל

אותה לכתחילה ביציאת הכוכבים קודם שיאכל וישתה', עכ"ל]

אלא דאכתי צריך לברר מה הכוונה 'שתהא תפילתי סמוך למיטתי',

וכמו"כ מה העניין בזה ומדוע החמיר בזה.   

פירוש רש"י

וברש"י ד"ה סמוך למיטתי כתב 'כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה

ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל',

עכ"ל. ומבואר ברש"י שבב' דברים נזהר שלא לעשות קודם התפילה: א. לעשות מלאכה. ב. ללמוד.

ובתוס' [ד"ה אלא] הק' על מה שפרש"י שאסור ללמוד קודם התפילה,

ולא ידעתי מנא ליה. ומביא ראיה דשרי ללמוד קודם התפילה

ממה ששנינו לקמן [יד:] שרב היה קם מוקדם נוטל ידיו ומברך

[ברכות התורה] ומתני פירקיה לתלמידיו וכשהגיע זמן ק"ש קרא ק"ש וכו'.   

והנה אף שלשון התוס', 'ורש"י פירש שאסור ללמוד קודם תפילה',

הנה ברש"י כאן לא כתב ש'אסור', אלא רק 'נזהרתי וכו' ושלא לעסוק בתורה'.

ובאמת בתוס' הרא"ש כאן כתב 'ורש"י פי' שגם לתלמוד לא היה מפסיק'.

שלא יעשה מלאכה קודם התפילה

וליישב שיטת רש"י כתב הפנ"י שרש"י דייק מלשון הגמ' שאמר אבא בנימין 'הייתי מצטער',

ומשמע שאף שנהג כן נצטער בהנהגה זו, ואם כדברי התוס' שרק לא עשה מלאכה קודם שהתפלל מה צער שייך בזה, ומי מעכב על ידו מלהיות יושב ובטל ממלאכתו עד אחר התפילה.

[ובמריא דכיא פירש 'אפשר שאיזה פעם היה לו שום אונס, ומפני זה היה מצטער'].

ולכך פירש רש"י שלא רק שלא עשה מלאכה אלא גם לא היה לומד קודם התפילה, ושייך בזה צער שלא היה רוצה לישב ולהתבטל עד שיתפלל בבית הכנסת עם הציבור,

ואף אם נזדמן לו להתעורר לאותו הזמן, אפשר שהיה חוזר לישן עד סמוך לאור היום,

כדי שלא יהיה צריך להיות יושב ובטל.

ועל מה שהקשו התוס' מהגמ' לקמן [יד:] י"ל ע"פ רבני צרפת

שהובאו ברבינו יונה שכתבו שאפי' לדברי רש"י אין לאוסרו אלא כשלומד לעצמו מפני שיכול להתפלל תחילה ולחזור ללימודו אח"כ,

אבל במי שמלמד לאחרים ודאי מותר, כיון שהשעה עוברת וזכות הרבים דבר גדול הוא,

ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד אח"כ,

וכמו שמצינו אצל רבי וכו'. ולא חיישינן שמא ישכח [להתפלל] ותעבור השעה,

דכיון שדרכו להתפלל בכל יום יתן אל ליבו הדבר ויזכור ויתפלל.

ב. בטעם האיסור לעשות מלאכתו [ולשי' רש"י גם ללמוד]

היה אפשר לומר דחיישנן שמא ימשך וישכח מלהתפלל,

אלא שמדברי הרבינו יונה בשם רבני צרפת הנ"ל

מבואר שהואיל והוא מתפלל בכל יום יתן ליבו על הדבר ולא חיישינן שמא ישכח ולא יתפלל.

שלא יצא לדרכו קודם התפילה

והנה כתב הטור [סי' פט ו] ואסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל. ולא לאכול ולא לשתות, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר 'ואותי השלכת אחרי גויך' אל תקרי גויך אלא גאיך, אחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים וכו'. ואפילו ללמוד פרש"י שאסור משהגיע זמנה. והר"י מפרש דבריו דהיינו דווקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפילה, אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת אין לחוש.

ובב"ח [שם] הק' ע"ד הר"י 'תימה רבה הוא שהוא דרך נבואה לפרש כך דברי רש"י,

דאין גילוי בדברי רש"י לחלק בכך, ועיי"ש שביאר ב' ביאורים או שר"י סבר שמסתמא לא היה אבא בנימין מבטל לימודו לילך לבית הכנסת אלא היה מתפלל בבית המדרש [כמו שנהגו ר' אמי ור' אסי וכן אביי]

או שר"י כתב זאת לדעת עצמו, ולקיים דברי רש"י במי שרגיל להתפלל בבית מדרשו, אבל רש"י עצמו באמת אינו מחלק אלא לעולם אסור ללמוד.

דעת רש"י

ולפ"ד נראה דרש"י למד דמלבד האיסור של עשיית מלאכתו הרגיל שיש גם לפני תפילת מנחה,

במי שמתפלל בביתו איכא עוד חשש, שיטרד וישכח מלהתפלל.

ולפי פי' הב"ח הראשון בר"י י"ל דס"ל לרש"י שאה"נ למי שרגיל לילך

לבית הכנסת להתפלל ליכא חשש שישכח מלהתפלל,

כיון שרגיל בכך בכל יום 'יתן ליבו על הדבר ולא ישכח',

אמנם אבא בנימין מחמת שלא היה מבטל לימודו ללכת

לבית הכנסת חשש בעצמו שיטרד בגירסתו וישכח מלהתפלל ולכן לא למד קודם התפילה.

ואף שלעניין עשיית מלאכה נראה שהוא מעיקר הדין לכל אחד,

וא"כ מה השתבח בעצמו, אפ"ל דבאמת עיקר דבריו לא היה על דרך השלילה,

והיינו שאבא בנימין לא אמר לעולם לא עשיתי מלאכה קודם התפילה דזיל קרי ביה רב הוא,

הרי כולם נזהרים בזה והוא מעיקר הדין,

אלא אמר בדרך החיוב שהקפיד להתפלל סמוך

למיטתו כדי שלא יטרד ולבסוף מחמת טרדה ישכח להתפלל,

ובזה חידש אבא בנימין שאף לעניין לימוד לא היה לומד, שמא יטרד.

בדין סמוך למיטתי

אמנם צ"ב קצת לפי"ז מדוע לשונו של אבא בנימין היה 'סמוך למיטתי' דאי"ז עניין בסמוך למיטה כלל,

ואדרבא אולי היה עדיף לו שאם היה קם קודם התפילה שלא לישב בטל מלימודו,

אלא שילמד ואח"כ ילך לבית הכנסת [ואת זמן הביטול תורה שנגרם בדרך הליכתו יצא בזמן שלמד ולא המתין סתם כך לתפילה] וירויח בזה שגם ילמד וגם לא יחשוש שיטרד בגירסתו.

[ובפשטות י"ל דבאמת אף פעם לא התבטל מלימודו מחמת כך,

אלא שזה גופא כיון שנזהר שלא לעשות מלאכה ושלא ללמוד קודם התפילה היה מצטער

ומכוין ללכת לישן מאוחר שיקום בזמן שיכול להתפלל ולא קודם].

ובלא"ה יקשה קצת הלשון ד'סמוך למיטתי' שכן לפרש"י משמע שאם היה קם מוקדם ישב

והמתין בלי לעשות מלאכה ובלי ללמוד עד שיגיע זמן התפילה וא"כ לא הוי 'סמוך למיטתו'.

ואולי בפנ"י הרגיש בזה וכתב וז"ל: אפשר שהיה חוזר וישן סמוך לאור היום כדי שיחזור וינעור סמוך לזמן התפילה כדי שלא יצטרך להיות יושב ובטל. 

שלא יהיה הפסק בין קימתו ממיטתו לתפילה

ג. הנראה לומר דבר חדש דבאמת עיקר העניין שחידש אבא בנימין

היה 'להתפלל סמוך למיטתי',

דהיינו שהדבר הראשון שצריך לעשות כשקמים

משנת הלילה הוא להתפלל ושלא יהיה 'הפסק'

בין קימתו ממיטתו לתפילה. וזהו שכתב רש"י שאפילו ללמוד לא למד.

ובודאי שאין כוונתו שיש איסור לימוד קודם התפילה

כשם שאסור לעשות חפציו שכן לימוד הוי חפצי שמים,

אלא הכוונה שהדבר הראשון שעושים כשקמים הוא תפילה,

וכמו שאומרים זמן תפילה לחוד וזמן לימוד לחוד.

ואולי י"ל שמש"כ רש"י 'נזהרתי שלא לעשות מלאכה' אבא בנימין היה

משתבח בעצמו שלא רק שלא עשה חפציו,

[שזה לכאו' אסור מדינא דקרא ד'אותי השלכת אחרי גויך',

וכמש"כ הטור] אלא אפילו מלאכה של חפצי שמים כגון לצבוע התפילין לא עשה,

כיון שהדבר הראשון שעושים סמוך למיטה הוא להתפלל.

ודברינו מדויקים היטב בלשון התוס' הרא"ש כאן שכתב

'ורש"י פי' שגם לתלמוד לא היה מפסיק'.

ולכן לא אמר בלשון שלילה, 'לא עשיתי מלאכה ולא למדתי קודם התפילה',

אלא עיקר העניין מה שסמוך ומיד כשקמתי מיטתי התפללתי

[וממילא לא עסקתי בשום דבר אחר כולל לימוד],

ולא עניינו שאסור לעשות זאת.

שו"ר בלשון המהר"ל כאן 'כי כאשר עומד ממיטתו נחשב נולד מחדש

ולפיכך יש לו להתפלל מיד לפני בוראו, כדי שיתן ליבו שאין לאדם קיום

ועמידה בעצמו רק הוא נתלה בהשי"ת,

ושהוא צריך להתפלל בפניו על צרכיו'.