הלכה למעשה מתי מותר לאדם לשנות בדיבורו

מתי מותר לאדם לשנות בדיבורו

נאמר בתורה ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציוה לפני מותו [בראשית נ טז]

וברש"י שינו מפני השלום, ומקורו בגמ' יבמות ס"ה.

הנה יש בתורה שני פסוקים א. 'ולא תשקרו איש בעמיתו' [ויקרא יט יא] ב.

מדבר שקר תרחק [שמות כג ז] ובאמת צ"ב מדוע בשאר כל האיסורין לא אמרו להתרחק מהם.

חקירת ביאור צדדי הספק

ויש לחקור האם באותם דברים שהתירו לשנות כגון באושפיזא ומסכתא ומפני דרכי שלום האם אי"ז חשיב שקר כלל שבאופנים אלו אין עניין לומר אמת כלל. או"ד שודאי הוי שקר רק ששרי לשקר במקרים כאלו.

ודומה לחקירה של להאכיל לחולה מאכלות אסורות אם הוי הותרה או דחויה.

[וברור שבכה"ג ששיך לומר האמת ולא יהיה חסרון של דרכי שלום אין היתר לשקר דזה לא חשיב 'מפני דרכי שלום'].  

וכמו"כ יש לדון לפי"ז אם יכול לשקר ובקל יפתור את העניין,

עד כמה צריך לטרוח עבר לומר את האמת.

כגון אם שואלים אותו האם היה במקום פלוני ואם יאמר שלא היה שם יצא מכך מחלוקת,

האם מותר לו לשקר ולומר שהיה,

או שצריך לעשות השתדלות וטירחה וללכת לרופא ולהביא תירוץ אמיתי למה לא היה.   

דעת המכתב מאליהו והאורחות צדיקים

במכתב מאליהו [ח"א עמוד 104] מסביר שאמת ושקר אי"ז כהבנה הפשוטה אלא שקר הוא רע ואם כשיאמר אמת יצא מכך תוצאה רעה כגון מחלוקת אז האמת היא לומר את השקר. 

בארחות צדיקים סוף שער השקר כתב ופעמים שהתירו חכמים לשקר כגון לעשות שלום בין אדם לחבירו

וכן מותר לשבח הכלה לפני החתן שהיא נאה וחסודה אע"פ אינה כן,

וכן באושפיזא אם היטיב לו בעל הבית אל יאמר בפני רבים כמה טוב פלוני שנתארחתי בביתו,

פן יבואו רבים שאינם מהוגנים להתארח אצלו,

וע"ז נאמר מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו'.

ובמסכתא שאם שואלים אותו אם שגורה בפיו שמידת ענוה לומר לא וכו'. 

ההיתר שבדבר לשנות מדיבורו

ובכל אלו שהתירו חכמים לשנות אם יוכל לעשות שלא ישקר הוא טוב יותר ממה שישקר

כגון אם שואלים אותו יודע אתה מסכת פלונית יאמר וכי סבור אתה שאני יודע . 

ומוכח בארחות צדיקים שלמד שאי"ז הותרה אלא דחויה

ולכן צריך למעט, ויש שפירשו שלכן נאמרו ב' פסוקים על שקר,

דמדבר שקר תרחק היינו שאף במקום שיכול לשקר ישתדל לשנות מעט בדיבורו.

מחלוקת ראשונים

יש מחלוקת בראשונים בהנך ג' דברים שמשני בדיבורו אושפיזא פוריא

ומסכתא דעת רש"י שמצוה לשנות.

ודעת הרמב"ם [גזילה ואבידה יד יג] שאין בכך מצוה אלא רק מותר לשנות כגון ששואלים אותו אם יודע מסכת פלונית

ואין לו פנאי או ירא שיבלבלוהו רשאי לומר שעוסק במסכת אחרת כדי שלא ישאלוהו.

בדרישה [חו"מ סוף סי' רסב] דייק מלשון הרמבם 'ואומר' ולא כתב 'ויאמר'.

ובתוס' [ב"מ כג:] הק' מדוע נקט רק ג' אלו [אושפיזא פוריא ומסכתא] ולא נקט מפני דרכי שלום ותירץ שהני נמי משום דרכי שלום, הם אלא שרגילים יותר מאחרים.

ובמהרש"א פי' שפליגי על רש"י משום שלמדו שאין שום היתר לשקר אלא מפני דרכי שלום. ובדרישה [שם] כתב שם שלרמב"ם לא מנו מפני דרכי שלום,

משום שזה ודאי חיוב גמור ומצוה ולא רשות. 

פסק הלכה למעשה של פוסקי זמננו

בחפץ חיים הלכות רכילות כתב גם משו דרכי שלום ישתדל שלא לשקר אם אפשר,

אך אם א"א ישול לשקר ומ"מ לא ישבע לשקר בשום אופן.

ואפ"ל שטעמו משום שאי"ז הותרה וסו"ס הוי שקר,

או די"ל שלהשבע לא התירו גם משום דרכי שלום.

אמר החזו"א בשם הגר"א וסרמן שכל ההיתר מפני דרכי שלום הוא דווקא באופן ארעי

אבל באופן קבוע אין היתר לשקר משום שההרגל פועל בנפשו של המשקר והופכו לשקרן,

ולזה כבר אין היתר. [וכ"כ ביש"ש].

אמנם ק"ק דהנה יש ב' אופנים שמותר לשנות מפני המחלוקת

א. כדי שלא יהיה מחלוקת כגון שראובן שואל לו מה דיברת עם פלוני עלי.

ב. אחרי שיש מחלוקת בין שנים מותר לשקר ולומר שהשני אמר עליו דברי שבח וכדו'.

וכמו שהיה עושה אהרן הכהן, וזה לכאו' היה עושה בקביעות.