אין משיחין בשעת הסעודה
נאמר בפרשת חיי שרה 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' [כד לג].
במדרש למדו מכאן שאין משיחין בשעת הסעודה, ולכן אמר אליעזר 'לא אוכל עד
אם דברתי דברי' לפי שלא
רצה לדבר בשעת הסעודה.
ובשו"ע [קע א] פסק אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושט.
ואפילו מי שנתעטש לא אסור לומר לו לבריות תיהיה בריא.
כל שולחן שאכלו ולא דברו ד"ת הוי כזבחי מתים.
והנה במסכת אבות [פ"ג מ"ג] כל שולחן שאכלו ולא דברו ד"ת הוי כזבחי מתים.
וקשה הא אין מסיחין בסעודה.
בעיון יעקב כתב חוץ מד"ת דתורה מגנא ומצלא. אמנם
במג"א א כתב שאפילו בדברי תורה אסור.
ומה שצריך לדבר בד"ת בסעודה צ"ל בזמן הסעודה בין המנות כשלא אוכלין.
הגמ' בתענית ה: מספרת ר"נ ור"י הוו יתבי בסעודתא
א"ל ר"נ לר"י לימא מר מילתא א"ל
הכי א"ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים וכו'.
בתר דסעוד א"ל יעקב אבינו לא מת וכו'.
ולכאורה משמע כמג"א שגם בד"ת אסור.
אלא שקשה זה גופא איך יכל לומר לו את ההלכה הזו
שאין משיחין הרי יש סכנה לומר גם את זה וכן הק' הרי"ף שעל הע"י.
ואדרבא שיאמר לו יעקב אבינו לא מת שזה יותר קצר…
'תורה מגינה ומצילה'
ובעיון יעקב ביאר ששם היה זה רק שיחת חולין של ת"ח וע"ז אין 'תורה מגנא ומצלא'.
ולכן לא ר"ל זאת והעדיף לומר יותר מילים שזה הלכה וע"ז יש את התורה מגנא ומצלא.
ובמשנ"ב פסק כמג"א שאפי' בד"ת אסור אמנם כתב שבין מנה למנה מותר,
ומצוה לכל אדם ללמוד על שולחנו.
ושלחו לגרח"ק שמוכח מכאן שבראיית עיניו בספר לא סגי דאל"כ לא יקשה ממסיחין…
[בפמ"ג כתב שלאפרושי מאיסורא שרי [כלו' אפי אם ד"ת אסור]
כתב הבן איש חי לא נמצא שום חכם ושחסיד שמקפיד בזה ואש בוערת בליבי
מדוע לא החמירו בזה.
יש להיזהר בהסבה
בשערי תשובה הביא בשם הפרישה שבזמננו לא נזהרים בזה משום
שרק בזמנם שהיה דרכם
לאכול בהסיבה קיים חשש זה.
וכתב ברכי יוסף שלפי"ז בליל הסדר שאוכלין בהסיבה יש להיזהר בזה.
עיי"ש שהק' דבהסיבת שמאל לא שייך כיון שהכובע סותם את הקנה
וצ"ל שכשמדברים הקנה נפתח.
וק' דהשו"ע עצמו כתב שהאידנא אין הסבה, ובכ"ז פסק שאין מסיחין.
