הלכה למעשה איסור למנות את ישראל

איסור למנות את ישראל

כתוב בפרשת ויגש 'ואלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו וכו'

כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש שישים ושש' [מו ח-כו]

וקשה איך מנו את ישראל והרי יש איסור למנותם.

איתא ביומא [כב:] אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל ואפילו לדבר מצוה[כמו דמצינו אצל דוד שמנה את ישראל בחרסים ולא מנאם סתם ונקרא דבר מצוה כיון שרצה לדעת כמה צריך לצאת למלחמה],

ולכן כשהיו צריכים לעשות פיס בבית המקדש אמר להם הממונה הוציאו אצבעותיכם למנין.

רבי אלעזר אומר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר והיה מספר בני ישראל

כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.

רנב"י אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר.

יש לחקור אם עצם הספירה אסורה או לידע את התוצאה

טעם האיסור: 1. עין הרע, וכן מצינו בפרשת כי תשא שימנו ע"י מחצית השקל ולא יהיה בהם נגף

ופרש"י שהמנין שולט בו עין הרע.

יערות דבש העולם נידון ע"פ הרוב וכלל ישראל רובם כשרים

וכשמונה כ"א בנפרד יכול חס ושלום לצאת הקצף.

רמ"א בברכה לאברהם ושמתי את זרעך כחול הים וכו' וכשמונה מוציאם מברכת ה' לאברהם,

והתיקון לזה ע"י מגפה ח"ו ששוב לא נודע מספרם..

הק' החתם סופר מה הנפק"מ אי סופר גופים

או אצבעות או חרסים סו"ס יגיע אח"כ למספר שיש שם

ומדוע שלא ישלוט בזה עין הרע.

ואפ"ל ביותר שאצבעות גריעי מחרסים, שכן הם ממש חלק מהגוף

ומדוע לא יהיה בזה עין הרע.

ותירץ כיון שיכול היה להוציא שתי אצבעות נמצא שם

פירוש התפארת ישראל

ובאמת בתפא"י איתא שהואיל וכתיב בתורה 'כי תשא את ראש' משמע שרק אם מונים את הראשים

או עכ"פ אבר שהנשמה תלויה בו איכא חשש נגף, אבל אבר מהם כמו אצבע מותר.

אך החת"ס כותב שאין לזה שחר ומש"כ לגולגלותם הוא משום חשיבותם של ישראל ומצינו במדבר [יא כא] בשעת כעסו 'שש מאות אלף רגלי העם הזה'.

אלא הכוונה על הגוף כולו.

ונשאל החת"ס שהיו כותבים בפנקס של הצדקה כך וכך למשפחה פלונית שיש להם כו"כ ילדים

וכתב שאין בזה בעיה שלא מונה את הגופים אלא רק אומר שסכום זה למש' זו

והוי כמו מה שאיתא בשבת קמח:

מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו אבל לא מן הכתב שמא יכתוב

ומשמע שאין בעיה של למנות את ישראל

והיינו שאינו מונה את האנשים אלא שרק אומר פרפרת זו לפלוני.       

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם פסק את הגמ' ביומא [תמידין ומוספים פ"ד ה"ד] ולמה מונין המניין שהסכימו עליו על האצבעות שהוציאו ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות את ישראל אלא ע"י דבר אחר שנא' ויפקדם בטלאים. 

והק' השפ"א והחת"ס הרי שם לא היתה מטרת המניין לידע מספרם אלא שרצו לידע רק מי יזכה בפיס,

וכ' דע"כ צ"ל שכיון שמזכיר סכום חשיב מנין.

הלכה למעשה

ולמעשה אומר החת"ס שלא לצורך אסור בכל גווני. לצורך מצוה בלא גורל מותר רק עם חצאי שקלים

שיהיו כפרה על דרך גורל מותר רק ע"י דבר אחר וא"צ כפרה כי יתכן שיהיו טעויות ובפרפרת מותר לכתחילה.  

עוד הלכות בעניין:

יש לדון אם מותר למנות ע"י פתקים או מכונה.  ולכאורה זה תלוי אם האיסור הוא לידע התוצאה או על עצם הספירה. החת"ס הוכיח ממה שהוצרכו טלאים שגם בכתב אסור.

בעניין המפקד שהיה מטעם המדינה הקה"י ועו"ר אסרו.

למנות ע"י הפסוק 'הושיעה את עמך וכו' שיש בו עשר תיבות מותר, אף שידעו שיהיו עשרה.