הלכה למעשה בדין מרים יד על חברו נקרא רשע

בדין מרים יד על חברו נקרא רשע

נאמר בפרשת שמות 'ויאמר לרשע למה תכה רעך'

וברש"י אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד.

והמקור בגמ' סנהדרין [נח:] אמר ר"ל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע

שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך.

למה היכת לא נאמר אלא למה תכה אע"פ שלא הכהו נקרא רשע.

והיה מקום לחקור אי נקרא רשע רק בכה"ג שבאמת לבסוף הכהו,

וקמ"ל שכבר בשעת הרמת היד חשיב רשע ומשום שכך מתחיל את ההכאה שא"א להכות בלא להרים את היד ולכן חשיב כבר התחלת הפעולה של ההכאה

או"ד שאפילו אם החזיר ידו ולא הכהו [או שהלה ברח ממנו] ג"כ נקרא רשע.

ובפשטות מבואר בפוסקים שגם אם בסוף לא הכהו נקרא רשע.

הסבר המעשה בהרמת יד

צריך ביאור למה כשמרים ידו נקרא רשע הרי עדיין לא עשה כלום,

ומ"ש מרים יד על חבירו להכותו טפי מכל מי שרוצה לעבור עבירה,

כגון מי שמרים ידו לזרוק אבן למרקוליס דלא מצינו שיקרא כבר רע ועובד ע"ז. עוד יש להקשות מאי שנא מכל חושב מחשבה רעה שאין הקב"ה מצרפה למעשה…

והנה ברש"י סנהדרין נח: ברש"י ד"ה אם כתב וז"ל בבני עלי כתיב שהיו תוקפים בבשר הזבחים

ואומרים אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו כמרים ידו שהיו מגזמין להכות, עכ"ל.

רואים שגם המאיים על חבירו נקרא רשע וןכן לשון הרמב"ם

וכבר הזהירו מלרמוז להכות ואפילו לא יכה.

ומבואר שהמרים יד על חבירו הוא משום שמרמז שבא להכותו, ועי"כ מבעיתו ומאיים עליו,

ולפי"ז לכאו' אם מרים מאחוריו ואינו רואה לא יקרא רשע.

ולפי"ז אי"ז משום מחשבה גרידא אלא שחשיב שממש עשה פעולה עי"ז.

כן יצא נפק"מ כעי"ז במי שמרים יד על אדם ישן או שמספר לאחרים שהולך להכותו והלה אינו יודע, וכנ"ל. 

יש שכתב שהכל הוא מדין קנס שידעו חז"ל שכדי להרחיק את האדם מהכאה גמורה צריך להפליג

ולהרחיקו אפילו מאיום ומהרמת היד [ואסמכוה אקרא]. ולפי"ז בכל הנפק"מ הנ"ל ג"כ יקרא רשע דגם באלו שייך קנס.

איסור להכות את עצמו

והנה ברמב"ם [פ"ה מחובל ומזיק ה"א] מבואר שיש איסור לאדם גם להכות את עצמו,

וז"ל: אסור לאדם לחבול בין בעצמו ובין בחבירו,

ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל

בין קטן ובין גדול בין איש בין אשה דרך מריבה הרי זה עובר בלאו שנאמר לא יוסיף להכותו,

יש ספק אם המרים יד על עצמו גם כן נקרא רשע, דיש לומר דעל עצמו אין שייך איום,

וגם לכאו' לא שייך לקונסו דאי"ז דרך נציון, דבפשטות הקנס היה כדי להרחיק ממחלוקת וכו'.

כמו כן מה הדין אם חבירו מחל לו על ההכאה אם המרים יד נקרא רשע.

והאם שייך לחלק שמוחל על ההכאה או על הרמת היד או שהכל הוי פעולה אחת.    

המציל חבירו על ידי הכאה

יש לדון אם הרים יד על חבירו להכותו דרך 'נציון',

ונמצא שהציל חבירו על ידי שהכהו כגון שדחפו מהכביש ועי"כ ניצל מתאונה,

שודאי לא נראה שיתחייב מדין לא יוסיף דסו"ס הצילו עי"ז,

אמנם יש לדון אי מצד המרים יד חייב או לא. 

עוד יש לדון בכה"ג שלא רצה לאיים בהרמת היד,

שעשה זאת בצחוק ולא חשב להכותו כלל,

אמנם חבירו נתפחד מכך שחשב שרוצה להכותו, דלהצד שהוי כתחילת הפעולה

יתכן שלא יקרא רשע אמנם לצד שקנסו והרחיקו ממחלוקת ומכות יתכן

שגם בכה"ג יקנסוהו דסוף סוף חבירו אינו יודע שעושה כן בצחוק ומתפחד מכך…