פרשת עקב
איך קיימו ישראל מצות צדקה במדבר
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' שמלתך לא בלתה מעליך
ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה [ח ג-ד]
הקשה רבינו בחיי שמות [טז כא] מאחר שכשהיו ישראל במדבר היה לחם מים ומלבוש לכולם,
א"כ איך קיימו במדבר מצות צדקה.
ובאמת ביערות דבש [ח"א דרוש ב ד"ה והוא כי]
כתב שבמדבר לא היה שייך [צדקה]
כי מי הוא העני הלא העיד הכתוב שלא חסר להם דבר מלבד מה
שאמרו בבכורות [ה:] שעני שבישראל היו לו תשעים חמורים טעונים מביזת מצרים.
צדקה תציל ממות
ובתפארת שמשון [להגר"ש פינקוס] ביאר הטעם שלא יכלו לקיים במדבר מצות צדקה,
שהואיל ונגזרה עליהם מיתה, וכיון שעל נתינת צדקה נאמר 'וצדקה תציל ממות',
אם היה אפשרות ליתן צדקה לא היה מתקיים בהם גזירת המיתה,
ונמצא שכדי שתוכל הגזירה להתקיים היה מוכרח שלא תהיה להם אפשרות ליתן צדקה.
אמנם ברבינו בחיי תירץ שכן היה שייך מצות צדקה במדבר,
אם אחד לא הלך ללקוט במזיד או שלא יכל ללכת ללקוט מחמת איזה חולי או
שאר אונס אז גמלוהו משלהם מעט,
וכעי"ז איתא בשפת אמת על משלי [למגיד מקרעמניץ בעמח"ס שבט מישראל]
דהנה איתא בזוהר פר' כי תשא על הפסוק [שמות טז לה] 'ובני ישראל אכלו את המן',
לאפוקי מאן דלא מזרע ישראל, ובני ישראל יהבו ליה מה שנשאר אחר הריחים.
ונמצא א"כ שנתנו צדקה לערב רב.
עוד חידש שם השפת אמת, דבאמת קשה לשון הפסוק
[שמות טז טז-יח] 'זה הדבר אשר ציוה ה לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת וכו'
ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט
וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר',
ע"כ ופרש"י יש שהרבו ללקוט ויש שמעטו, ונס נעשה בו אח"כ שלא העדיף המרבה וכו'.
והק' השפ"א דנמצא א"כ שלא עשו כאשר ציום,
שהרי ציוה להם שלא ירבו אלא שילקטו אותו כפי אכלו והם הרבו ומיעטו,
והכתוב אומר ויעשו כן. ועוד קשה מה יועיל להם המדידה אחר שפסקו מללקוט,
ומשה לא כעס עליהם בשביל זה אלא קצף רק על אותם שהותירו מיום ליום.
וביאר שהואיל ואמר להם משה שזמן לקיטתו הוא עד חום השמש שהיא השעה העשירית
והיו מי שהיה להם ילדים קטנים וטרדות שלא יכלו ללקוט לעצמם,
שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה [ח ד]
וברש"י לא בצקה כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות.
בשפתי חכמים הקשה וא"ת בפרשת כי תבא כתיב 'ונעלך לא בלתה מעל רגלך,
ומשמע שהיו להם מנעלים, והכא משמע שהלכו יחפים בלא נעלים.
וראה באונקלוס שתרגם 'ומסנאך לא יחפו',
והיינו שכיון שנעליהם לא בלו נמצא שלא היו יחפים.
אמנם בשפתי חכמים תירץ ששם מדובר על יוצאי מצרים שהיו להם מנעלים כשיצאו ממצרים
וע"ז אמר שאותם מנעלים לא בלו מעל רגליהם.
וכאן דיבר על אלו שנולדו במדבר שהלכו יחף כיון שלא היו להם מנעלים.
ושמעתי להוסיף שלא תקשי מנין היה בגדים לתינוקות שנולדו במדבר שהואיל
וכשהיתה האם מעוברת גדלו בגדיה עמה. ולאחר שילדה תפרו מהעודף בגד לתינוק.
וכדאיתא ברבינו בחיי כאן שכתב ששמלתך לא בלתה היה זה נס גדול בשינוי טבעו של עולם,
כי הבגדים בלין בהתמדת הלבישה,
וכאן באנשי המדבר נשארו הבגדים בחידושם תמיד ואין הזמן והזיעה שולט בהם.
