הלכה למעשה הלכות ברכת הריח

הלכות ברכת הריח

נאמר בפרשת תולדות 'ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'

בילקוט מעם לועז כאן איתא בשם ספר אור חדש שמכאן לומדים שצריך לברך על הריח.

והנה בבאר היטב [רטז] כתב שאין מברכין על רחיצה וסיכה משום שאין נכנסים לגוף,

וכמו"כ מביאים הפוסקים שמטעם זה אין מברכים על קול זמר ועל אור הנר [חוץ ממוצש"ק]

וכן הנהנה מחום האש אינו מברך כי לא נחשב שהנאה אלו נכנסים לגוף.

והיה מקום לומר שגם ריח אינו נכנס לגוף ולא יברכו עליו

וקמ"ל הגמ' בברכות [מג:] מנין שמברכין על הריח שנאמר 'כל הנשמה תהלל קה' איזו דבר

שהנשמה נהינת ממנו

ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח.

שלא ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה

והב"ח מסביר שמקרא ד'כל הנשמה' משמע שאי"ז רק רשות, אלא שחייב לברך כמו אכילה ושתיה.

וכשם שאסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה כך אסור להות מריח בלי לברך עליו.

ובצל"ח שם ביאר שהטעם שצריך ריבוי מיוחד על ברכת הריח משום שעיקר הברכות נתקנו כדי

שלא יהנה מהעולם הזה בלא ברכה, דהנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, והואיל

ומדאורייתא קול מראה וריח אין בהם משום מעילה ס"ד שגם לא יצטרכו לברך קמ"ל

שאף שלעניין הגוף א"ח הנאה שימעל מ"מ כיון שהוי הנאה לנשמה איכא קרא שמברכים גם ע"ז.

ויש שכתבו ע"פ הצל"ח דברכת הריח באמת אין היא מברכות הנהנין

[משום שעל הנאה כזו לא מברכים] אלא מברכות השבח.

טעם נוסף שאין ברכה אחרונה על ריח

על ריח אין מברכים ברכה אחרונה יש שכתבו משום שהיא הנאה מועטת,

ובערוך השולחן ביאר כוונתם שלברכה אחרונה צריך שיעור: כזית או רביעית וכדו' ובריח זה לא שייך.

ובט"ז כתב שמהדין היו צריכים לברך גם ברכה אחרונה אך מכיון שלא נשאר כלום מהריח בגוף

כמו באכילה לא מברכים, דהוי כמי שנתעכל האוכל במעיו שאינו מברך.

ג] יש ד' סוגים של ברכות הריח :

כיון שאין אנו יודעים לדקדק בבירור אם הוא עץ או עשב וכדו'. 

יש להסתפק אם יצא בברכת שהכל

ד] והנה יש לדון אם בירך 'שהכל' על הריח אם יצא.

יש שדייק דברי הרמב"ם 'ועל כולם אם אמר שהכל יצא' והיינו אפילו על פת ויין שיש להם ברכה מיוחדת,

ק"ו אם ברך על הריח שהכל שיצא.

ובתוס' [מג. ד"ה ועל] כתב שמי שהוא הולך בבית שיש בו בשמים

ואינו יודע אם לברך עצי או עשבי יברך 'שהכל נהיה בדברו'.

וכ"ה בחיי אדם בשם יש אומרים. וכ"ה בלב חיים לרבי חיים פלאג'י.

וצ"ל לפי"ד שהכל היא ברכה כללית הכוללת את כל ברכות הנהנין.

[ויש לדון לפי"ז אם גם על ברכות הראיה כגון ברקים ורעמים יועיל ברכה זו שכן הכל נהיה

ונברא בדברו כמש"כ בדבר ה' שמים נעשו…] 

שיטת הרמ"א

ה] כתב הרמ"א [רטז יד] יש אומרים [אבודרהם ועוד] דמריח בפת חם יש לו לברך 'שנתן ריח טוב בפת'.

וי"א שאין לברך עליו [וביאר המשנ"ב בשם הב"י שאי"ז ריח חשוב שיהא רוי לברך עליו] לכך אין להריח בו.

ובערוך השולחן תמה ולא אבין איזה ריח טוב יש בפת.

ומימינו לא שמענו לברך ע"ז וכמה ריחות טובים עולים ממיני תבשילין ואין מברכין עליהם,

דאין הכוונה בשביל הריח.

ו] ובאמת יש לדון מה ההגדרה של ריח טוב שמברכין עליו.

ואולי י"ל דדבר העשוי לריח מברכין עליו.

וגם פירות שיש המשתמשים בהם לריח כגון פירות הדר וכדו' חשיב כדי לברך הנותן ריח טוב בפירות,

אך לא בכל פרי כגון גויבה וכדו' [דבאמת לכל פרי יש את הריח שלו ומאי אולמיה האי מהאי]. 

יש לדון אם הוא אינו אוהב את הריח הזה האם יברך.

וכן האם יוצא יד"ח בברכת בורא מיני בשמים שתיקנו בהבדלה,

ואולי תלוי אם הוא ברכות הנהנין או ברכת השבח. דאם הוא ברכת השבח ודאי מברכים.

עוד יש לדון על מה ששנינו שבשמים העשוי למת או לבית הכסא אין מברכין עליהם

וצ"ב הא סו"ס נהנה מהם. וכמו"כ צ"ב אמאי אין מברכים על ריח שאין לו עיקר הא סו"ס נהנה ממנו.

וי"ל דגדר הדין שצריך לברך על ריח הוא שעשו את הנאת הריח כדין הנאת המאכל

וממילא הכל בגדרי ברכת המאכל ולכן צריך שיהיה לו עיקר ודו"ק.