פרשת שבוע לשולחן שבת פרשת וילך

פרשת וילך

הקהל את העם האנשים הנשים והטף

הקהל את העם האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו

ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. [לא יב]

וברש"י הביא את דברי הגמרא [חגיגה ג:] שבת של מי היתה של ראב"ע וכו'

ומה דרש בה הקהל את העם האנשים הנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע טף למה באין,

כדי ליתן שכר למביאיהן, אמר לו מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני.   

והנה במהרש"א [חידושי אגדות, שם] הוכיח שמדובר על טף שאינם בני חינוך,

שכן על קטנים בני חינוך נאמר בפסוק 'ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו',

וכדאמרינן [סוכה מב.] קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה.

וכ"כ באור החיים [כאן] שהטף היינו קטני קטנים שאינם מבינים דבר.

ובמנחת חינוך [תריב] כתב שמיד כשיצא מכלל נפל חייב להביאו.

ובפשטות לשון הגמרא 'ליתן שכר למביאיהן',

היינו שבאמת אין עניין להביאם כלל [כיון שבין כה וכה אינם מבינים כלום],

אלא רצה הקב"ה ליתן להוריהם שכר, ולכן אמר להביאם.

והקשה הכלי יקר א"כ לא היה צריך להביא את הטף כלל,

והיה יכול לצוות להם להביא עצים ואבנים וליתן להם שכר על טרחתם.

ובענף יוסף [על העין יעקב] ביאר ששאלת הגמרא טף למה באין היתה

רק מדוע הוצרך לציווי מיוחד להביאם הרי זה פשיטא,

שאם האבא והאמא והאחים שהם בני חינוך יעלו לירושלים,

יקחו איתם גם את התינוקות, שכן אצל מי ישאירום בבית,

ועיקר שאלת הגמרא היתה מדוע הוצרך לצוות להביאם.

וגם אין לומר שישאירום בבית [אולי ע"י מי שאינו מחוייב]

שכן ההורים לא יהיו מרוכזים ללמוד ולשמוע שידאגו מה שלום טפם.

וע"ז תירצה הגמרא 'ליתן שכר למביאיהן' היינו שאף שבין כה היו מביאים אותם

מ"מ רצה הקב"ה ליתן להם שכר ע"כ, ולכן כתבתו התורה בפירוש.

ובכלי יקר מבאר באריכות שכל עניין מצות הקהל קשור לעניין התשובה,

והייינו כפי שאמרו חז"ל על הפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון' ראשון הוא לחשבון עוונות,

והנה בגמרא [ר"ה יח.] מבואר שדווקא בעשרת ימי תשובה הקב"ה מקבל תשובת היחיד

אבל בכל ימות השנה הקב"ה מקבל רק את תשובת הרבים.

והואיל ומראש השנה ועד יוה"כ הקב"ה מקבל גם תשובת היחיד,

ומיוה"כ עד חג הסוכות אין עושים עוונות שכל אחד טרוד במצוות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה.

ולכן רק ביום הראשון כשיכולים לחטוא,

דרשו חז"ל את הפסוק המדבר על לקיחת ארבעת המינים שהוא ראשון לחשבון עוונות,

לפי שבלקיחת ארבעת המינים נרמזו כל ארבע הכיתות שבישראל שיהיו כולם באגודה אחת,

וע"י שיהיו כולם אגודה אחת כמו ארבעת המינים, זה יהיה ההכנה לתשובה,

שיהיו כל ישראל באגודה אחת כדי שיחזרו בתשובה ביחד.

וזהו גם העניין של 'הקהל' שצוה הקב"ה לעשות עוד רושם דומה לזה מקץ שבע שנים,

שכן שנת השמיטה גורמת שיהיה שלום בין אדם לחבירו

שהרי רוב המריבות שיש הין אנשים מגיעות מקנאת איש ברעהו,

אבל בשנת השמיטה שאדם לא רשאי להחזיק בפירותיו אלא 'ואכלו אביוני עמך' שוה בשוה עם בעל הבית,

כולם בשלום. ולכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מהדירת קבע שלו לדירת עראי שבזה כולם שווים,

זה הזמן המתאים לעשות הכנה לתשובה כשכולם באחדות ללא מריבות.

וזה ע"י שהמלך יקהיל את העם ויקרא לפניהם בחומש דברים שרובו דברי תוכחות.

ובזמן ההקהל כשישראל עושים תשובה ומבקשים בתחנונים מהקב"ה שימחל להם על העוונות,

הביאו איתם את הטף כלומר שאם לא למענינו יעשה נא למען גמולי חלב שלא פשעו,

וזה הכוונה 'ליתן שכר למביאיהן',

שיאמרו לפניו יתברך עשה למען טף אלו המובאים בית ה'.

ויש להם שכר שעל ידי זה שתתקבל תשובתם ותפילתם.            

והנה בשפת אמת דן אם צריך להביא טף שהם חיגרים חרשים או אלמים,

דלכאורה מש"כ 'כדי ליתן שכר למביאהם' הוא בלא טעם, שכן לא שייך בהם למען ישמעו ולמען ילמדו,

וא"כ גם אלו יהיה חייב להביאם.

וכ"כ במנ"ח [תריב] שהואיל ואין זה משום חינוך צריך להביא גם קטנים חיגרים חרשים או אלמים אף שבגדלותם יהיו פטורים מלבא. 

ולפי"ד הכלי יקר א"ש היטב שגם על טף שהם חיגרים חרשים או אלמים ודאי שייך לומר חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו, ולכך גם אותם יש מצוה להביא. 

ויעויין בתוס' [חגיגה ג: ד"ה כדי] שכתבו וע"ז סמכו להביא קטנים לבית הכנסת, עכ"ל. וצריך להבין כוונתם.

ולפי"ד הכלי יקר שעיקר הטעם להביאם כדי שהקב"ה יקבל תפילתינו בזכותם א"ש שגם לבית הכנסת יש עניין להביאם מטעם זה. 

ונראה שכל זה כלול במה שאמר להם רבי יהושע 'מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני…

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים [לא יח]  

בפשטות כוונת הכתוב שזהו העונש על כל הרעה אשר עשה.

אמנם בספורנו כאן מפרש להיפך, 'ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה' [לא יז] והיינו שעם ישראל יאמר שמחמת שעשה את כל הרעות 'אין אלוקי בקרבי',

שסילק הקב"ה שכינתו מתוכנו, ומתוך הרגשת היאוש הזו הם לא יתפללו ולא ישובו בתשובה [כיון שבין כה וכה הקב"ה עזבם].

ולכן ממשיך הפסוק 'ואנכי הסתר אסתיר פני מהם' כלומר לא כמו שהם חושבים שעזבתים ואיני בקרבם,

אלא רק הסתרתי פני מהם, אבל באמת בכל מקום שתהיו שכנתי מצויה שם,

וכדאיתא במגילה [כט.] 'בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן'. ולכן הם יכולים להתפלל אליו ולשוב בתשובה, למרות שחטאו.   

ובספר זכר יעקב לגאון המופלא רבי יעקב לוי זצוק"ל ביאר כעי"ז ע"פ דברי הגמ' בחולין קלט:

שדרשה על פסוק זה 'אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וכו'.

ופרש"י שבימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות.

ובגמ' במגילה [יב.] איתא מפני מה נתחיבו שונאיהן של ישראל באותו הדור כליה וכו' מפני שהשתחוו לצלם.

אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר [ומדוע לא כילם] אמר להם הם לא עשו אלא לפנים [ופרש"י מיראה] אף הוא לא עשה להם אלא לפנים.

ועפי"ז ביאר את הפסוק כאן שלכאורה כפל דבריו על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים

ומדוע לא אמר על אשר עבד אלוהים אחרים.

וביאר בזכר יעקב ואנכי התר אסתיר שפסוק זה קאי על ימי מרדכי ואסתר,

ואם נשאל מדוע באמת לא כילה הקב"ה את ישראל וכי משוא פנים יש בדבר.

ממשיך הכתוב 'כי פנה' מלשון פנים שאף שעשו רעות מ"מ לא עשו אלא לפנים מיראה ולכן ניצלו.   

שבת שלום ומבורך