פרשת נצבים
מחוטב עציך עד שואב מימך
טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך [כט י]
ופרש"י מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע,
וכו' ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים.
ובשפתי חכמים כתב ואין הכונה שרימו את משה כמו שרימו את יהושע וכו'
אלא שבאו אליו להשלים עמו ולא קבלן, ונתנן לחוטבי עצים ולשואבי מים.
שאלו להגרח"ק זצוק"ל לשם מה היו צריכים במדבר חוטבי עצים,
והרי במדבר לא היו עצים, וכמו שמצינו ברש"י על הפסוק 'ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים'
ומאין היו להם [עצי שיטים] במדבר. פירש רבי תנחומא שיעקב אבינו צפה ברוח הקודש
שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וציוה לבניו ליטלם עימהם כשיצאו ממצרים.
ובאמת היה אפ"ל היו עצים במדבר אלא שעצים גבוהים וחזקים של עצי שיטים וארז אינם גדלים במדבר.
וכמו שמצינו שגדלו עצים במדבר בפסוק [במדבר טו לב] 'וימצאו איש מקושש עצים'.
עוד הקשו שלא היה צריך שואבי מים דברש"י על הפסוק 'כרוה נדיבי עם' [במדבר כא כ]
איתא שכל נשיא היה נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו,
ומי הבאר נמשכים באותו סימן ובאין לפני חנית כל שבט ושבט.
ולשם מה עשאם משה רבנו שואבי מים.
והגרח"ק זצוק"ל תירץ דאיתא בתוספתא שהבאר גידל סביבו עצים.
וכן תירץ באילת השחר להגראי"ל זצוק"ל וכתב שהוצרכו לחטוב עצים במדבר לצורך המערכה ולשריפת פרה אדומה.
והביא דברי המדרש תנחומא בפרשת חוקת [כא] וז"ל: כרוה נדיבי עם וכו'
שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכים במטותיהם כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו ורוח שהיה בין הדגלים מלא מים וכו'
ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה הולכת בספינה וכו' ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף שנאמר 'בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני',
כל אותם ימים שהיו ישראל במדבר כך היו משמשין בה. לכך קילסו עליה 'באר חפרוה שרים וכו'
וממדבר מתנה' שניתנה להם מתנה במדבר לשמשן.
ולעצם מה שהיה חילוק בין חוטבי העצים לשואבי המים, ומדוע לא עשה אותו אחד את שניהם.
עיין בדעת זקנים מבעלי התוס' כאן שפירש, חוטבי עציך אלו העבדים שואבי מים אלו השפחות.
[ובפשטות כוונתו שלחטוב עצים יותר קשה וצריך לכך כח של עבדים זכרים, ולשאוב מים גם השפחות יכולות].
מהיכן מוכח שבני אדם יכולים לעלות לירח
לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה [ל יב]
וברש"י הביא את דברי הגמ' בעירובין [נה.] שאילו היתה בשמיםהיית צריך לעלות אחריה וללמדה.
ובטעמא דקרא הקשה איך אפשר לעלות לשמים והביא בשם ח"א שאפשר לעלות ע"י 'שם' כפרש"י בחגיגה יד: ד"ה נכנסו לפרדס שעלו לרקיע ע"י שם. והק' שם מהא דמבואר בגיטין צד. ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע שהוי תנאי שא"א לקיימו, עיי"ש.
ובשם משמואל הביא בשם אביו שאם באמת היו צריכים לעלות הקב"ה היה עושה שיוכלו לעלות [וכן הביא בטעמא דקרא והוסיף 'שזה היה בקושי גדול כדכתיב 'מי יעלה לנו השמימה'].
עוד תירץ בטעמא דקרא שהכוונה על הירח והכוכבים שנקראים 'צבא השמים'. ומסיים הגרח"ק: ומכאן משמע שאנשים יכולים לעלות על הירח והכוכבים.
